רעועים // חלק ראשון
- אוריה ג'ורג'י
- 21 ביוני 2016
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 9 באפר׳ 2020
אנחנו מטפסים על הפיגומים הרעועים אל הגג, מדלגים מעל המעקה ומתיישבים על הבטון הקריר. הכמעט-ונפילה שלי בין קרשים רופפים דקה קודם לכן, הזריקה לשנינו אדרנלין בגוף ואני יכולה לשמוע את הלב מתופף לי על תנוכי האוזניים. השמיים משוכים בצבעה של כסית דיו כחולה, מופרים פה ושם ע"י מגדלי זכוכית כהים. מולנו ערימה של בקבוקי בירה ריקים מסודרים בשורה, זכר לאלו שחלקו כאן רגעים דומים.
אוטובוס מאט בנשיפה עייפה לקראת עצירה ברחוב הסמוך. מלבדו דבר לא מפר את השקט השמור רק לאלו היושבים על גגותיה של העיר.

הנחתי את ראשי על הברך והטיתי אותו לכיוונך. ליטוף של רוח מושך לי את הלחיים לכדי חיוך מבושם. מזמן לא הסתכלתי עלייך ככה, בוחנת אותך מבעד לקמטוטים שנוספו לך על המצח. אתה בוהה קדימה ומצייר מעגלים דמיוניים ברצפה עם בקבוק הבירה שבידך. אם לא הייתי מכירה אותך, הייתי שוגה באמונה שאתה שליו.
תערובת של תשוקה והסתייגות מחלחלת לי אל חלל הבטן בנשימה נרעדת. האדרנלין עוד זורם בעורקיי, מוהל לי את הדם במחשבות על חוסר וודאות ועל כמה שהרגע הוא בר חלוף. "חשבת עליי?" אני מעזה, מנצלת את העובדה שהדרך היחידה שלך להתחמק תהיה בקפיצה ישירה מן הגג אל תוך אתר הבנייה הסמוך. לוקח לך רגע כדי להתמקד במה אני שואלת באמת. אתה תוהה האם התכוונתי לעכשיו או לאי פעם. "אז , כשנסעת" אני מוסיפה רגע לפני שהמבוכה שלך לובשת מילים. אתה מתכנס אל שתיקה מאופקת,והקמטוטים שבין הגבות שלך מתעמקים עוד קצת אל תוך העור. אתה מביט בי מבעד לכתף ימין ובוחר בדיוק מילה אחת. "חשבתי" אתה אומר, ופותח לי דלת אל עולם שעל מפתנו התדפקתי אין ספור פעמים בדמיוני. אחרי שבהלה קטנה העמידה את קיומי במבחן הלילה, אני מחזירה לך מבט ישר אל תוך העיניים. נזכרתי איך היית יפה בג'קט החום ההוא שלבשת כשנפגשנו במקריות ברחוב. הבטתי בך לרגע אחד יותר מידי אחרי שהתחבקנו באינטימיות מבוישת, כזו שנוצרת רק מגעגוע עמוק. רק מישהי שראתה את העיניים האלו מקרוב יכלה לבחור בגד שיחמיא להן כל כך. אין שום סיכוי שאתה אי פעם תדע לבחור פריט לבוש שאינו הזוי עד כדי גיחוח. לא רק אני במחשבותייך. לא אז ולא היום.
האוטובוס לקח נשימה עמוקה ועזב את התחנה. נשארנו שם, השקט ובנייני הזכוכית מסוככים עלינו, ללא שום צורך להעמיד מילים מיותרות כחומות ביננו. "חסרת לי" אני אומרת ומתרוממת באיטיות כשכבר לא נשארת אפילו אדווה של קצף בבקבוק. אני מושיטה יד שמטרתה לעזור לך לקום ובו זמנית לגרום לי להפסיק להמר עלינו.
"בוא נרד מהמדרגות, מספיק לי נפילה אחת להערב "
Comments