מעבדות לגברת חירות.

דלתות השדה יפתחו מאליהן כשאתקרב. השמש תעלה מימין ונהג מונית בכובע מצחייה שחור ימתין לי משמאל. הוא יאמר בוקר טוב במבטא לטיני מחוייך ויעמיס את המזוודות בתא המטען של המונית הצהובה , אני אכנס למונית אשתה לגימה מבקבוק מים קטן, אשעין את הראש על השמשה כאומרת "הגעתי הביתה" ונצא לדרך. הוא יודע לאין נוסעים , אין צורך לדבר בשעה שהשמש מתחילה לזרוח על מנהטן.

בפועל : כואבת לי הברך מישיבה ספק שכיבה בת שתיים עשרה שעות. תומר עוד מסרב להתעורר מהשפעה של כדור שינה ואני סוחבת תיק ,מזוודה וטרולי וכבר הספקתי לשכוח ספר אחד במטוס. עד שהגעתי לדלתות המוכרות לי ביציאה מהשדה, הסתבר לי שהתחבורה היחידה שתקח אותי לעיר היום היא רכבת הסבאווי שכבר בשש בבוקר מלאה באנשים דחוסים ומזוודות. דרך בת שלוש שעות ( עם תיק מזוודה וטרולי) מתחילה במדרגות נעות שלא נעות. והריחות , הו.. הריחות.

אני אסתובב בעיר בטייץ וסוודר קליל, אוזניות יחברו אותי לצלילים אופטימים ואני אדלג כל כמה צעדים ברחוב. ארד לסבוואי עם כוס קפה קרמל של סטרבאקס שרשום עליה olivia ואגיע לשיעור משחק באיזה סטודיו עם איזה מורה באיזה בית ספר, לאחד מהם לפחות יהיה "שם" . ארבע שעות מאוחר יותר ארד חזרה לסבוואי ואסע לברוקלין, הביתה. אשתה מרק שתומר הכין לי לצד כוס יין ונלך לישון מקולחים עד 6 בבוקר. בבוקר יום שבת אנעל נעלי ספורט, נסע לסנטרל פארק ונעשה ריצה קלה, כשנחזור נעבור ליד פסל החירות ונחייך אל הגברת, היא תקרוץ חזרה בהבנה .

בפועל : נעלתי את נעלי הספורט שסחבתי חצי עולם + שלוש רכבות עד לכאן. ירדתי למכבסה מתחת לבניין המארח, שמתי 25 סנט במכונה והמתנתי.

הברזילאי שמנהל את המכבסה, עבר לידי,הסתכל על המונה במכונה וחייך. " your'e missing eight more qurters" כמובן. ואני נהגתי לצחוק במטוס על אנשי ה"איך פותחים" , דלת בשירותים. לקח לי רק רבע שעה בעיר בה זמן זה כסף ,להבין איך מפעילים מכונת כביסה , שמופעלת בשלושה שלבים.

עכשיו אני יושבת מול מכונת כביסה. מדמיינת את החיים הזוהרים שדמיינתי שיהיו לי. רושמת לעצמי "לא לשכוח להבא לפרוט כסף לגם למייבש." עליתי חזרה לדירה עם שק מלא בכביסה רטובה. בדילוגים, קלים. שלא יכאב לי בברך. חירות.

#ניויורק #העירהגדולה #מכבסה #התחלהחדשה #PERSONAL #אישי