מכתב לפני פרידה

אז זהו. השעון מתקתק לאחור.אני מתקרבת בכל יום צעד אל המקפצה, בדרך לקפיצת הבנג'י הכי מטורפת שעשיתי עד כה בחיי.

בשנה האחרונה אני זזה ממקום למקום. גם פיזית, בעיקר נפשית. מחפשת את מקומי בעולם, מחפשת את השלווה והרוגע שיתנו לי נחת ויאפשרו לי לשבת במקום אחד ליותר מחמש דקות. לכבוד יום הולדתי ה-23 ( צ'יל. לא פיספסתם, זה עוד שבועיים, דה.) סידרתי לעצמי את המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש, מזוודה אחת, תומר אחד, וכרטיס פתוח אל הלא נודע. אל המקום היחיד בו אני מרגישה שאין תקרות, שהכל יכול לקרות. שחלומות הם רק השלב הראשון בדרך למציאות.

יש מי שיוצא לטיול גדול אחרי צבא. אני בחרתי שלא, עוד לא.

בחרתי בהמון טיולים קטנים במקום, בחיפוש עצמי שמתכתב עם הבית ועם העולם הגדול. לא ארבעה חודשים. אלא שמונה עשר, נכון לעת עתה.

מתגלגלת בין ניו יורק לאשדוד לבנקוק, בין פיצה על השדרה החמישית לפאד תאי בקאווסאן, עם עצירה לדג של אמא ביום שבת. "צאי לטיול בעקבות השראה" אמרתי לעצמי כשהתקבלתי בהפתעה לעבודה לפני שנתיים, דלתות נפתחות לקראת מי שיוצא לחפש אותן.

אז האם עכשיו אפשר לומר שמצאתי את עצמי? האם מצאתי את שאהבה נפשי, שחיפש ליבי, שהביא מזור לגופי? אני בספק אם אי פעם אוכל לענות על השאלה הזו בתשובה חיובית. אז מה בעצם כן יצא לי מכל הסיפור הזה? הוהו. מלבד העובדה שהספקתי לבקר בארבע יבשות בפחות משנתיים בלי להחתים דרכון יותר מפעם אחת (!) ככה יצא, מצאתי את הפינה שגורמת לי להיות פשוט אני, רק בעוצמה יותר גבוהה. הצלחתי להתקלף ממיני שריונות שצברתי עם השנים, והתחלתי להעז להיות אני שמעבר לחלומות.

מצאתי את המקום שגורם לי להאמין שחלומות נחלמים בלילה, ומוגשמים ביום. שיוזמה היא לא יוזמה, עד שהיא לא מפיחה חיים מבעד למחשבות, לשורות, למחברות. בניו יורק פתחתי את העסק הראשון שלי ( בראש לפחות, בפועל זה קרה במס הכנסה באשדוד). ניו יורק נתנה לי לטעום מעולם בלתי נדלה של יצירתיות והשראה. בניו יורק החלטתי שמוקדם מידי לסתום לי את הפה, אבל לא מאוחר מידי כדי לשתף במה שיש לי לומר. בניו יורק כתבתי את הפוסט הראשון שלי. בניו יורק הבנתי שאין דבר כזה לא. יש לעבוד קשה. ניו יורק היא היעד הראשון במסע שלי.

אני חבה לה המון לעיר הזאת, על פתיחת העיניים וניפוץ השלשלאות.

אך עם כל צעד קדימה, יש מה שנותר מאחור. העסק שלי למשל, יאלץ לעבור ל"הולד" עד שאחזור. על הכתיבה אני מבטיחה, לא אוותר ואשתדל להקפיד אף יותר. לחלוק אתכן את גרגירי הקסם שאאסוף מרצפת הבטון החמה. חמוץ מתוק כמו אוכל רחוב סיני טוב.

לקראת הנסיעה, כמסיבת פרידה ומחווה לאלו שהרימו לי בחודשים האחרונים - אני עורכת מכירה במחירי עלות של כל המוצרים של "כפתור ופרח" . כי במגירה אצלי בבית, הם לא יפים כמו אצלכן בתיק. מוזמנות להגיע, לחבק ולהתחדש בפריט או שניים . ההנאה מובטחת, כך גם היין.

עד העדכון הבא, המון אהבה,

אורי.

#ניויורק #אישי #חלומות #טיסה #PERSONAL