הכנסי כבר לאוטו, וניסע

כביש 1 של החוף המערבי, ידוע כדרך הנוף היפה ביותר בארה"ב. הכביש שמתפתל בין צוקים חדים ומרענן את כישורי הנהיגה (והבלימה) שלי, מדהים ביופיו ומרענן גם את החלל שבין הבטן לצוואר ואת הנפש שעייפה כבר מבדיחות על שוקולד במטוסים.

כמעט כל פנייה על הכביש הזה מזמינה עצירה. יש פה אוקיינוס ומרבדי דשא עצומים, צוקים חדים וגבעות עגולות ומלטפות.ש

אנחנו הקצנו לכביש יומיים בלבד ולאלו שיסעו אחריי אני ממליצה , תנו לדרך את הכבוד הראוי לה. לפחות שלושה ימים מבוקר ועד ערב . תכננו את הנסיעה בדרך היפה (אך פתלתלה) הזו לעצירות של מספר שעות בכל אתר, והפסקת הנהיגה לפני רדת החשיכה.

התחלנו את הדרך ביציאה מסן פרנסיסקו בצהריים המוקדמים של יום שישי. התחננתי לבחור הנחמד בסוכנות הרכב שיגלה לי סוד של מקומיים ויאמר לי איך אני יוצאת מסן פרנסיסקו עם כמה שפחות טיפוס על גבעות ושימוש בבלמים. "את בסן פרנסיסקו" הוא אמר לי בפנים חתומות, ולי נותר רק לחייך ולהודות לו על המפתח בעודי מנסה להיזכר בכמה שורות מתפילת הדרך.

עצרנו תחילה באזור הכרמל (בחיי, גוגל איט). מסתבר שכמוני, גם קליינט איסטווד וג'ניפר אניסטון התרשמו בעבר מעיירות הדייג והשילוב בין אווירת הכפר וחופי האוקיינוס, ולכן התגוררו באזור תקופה. שתי נשים מבוגרות ישבו לצייר את המים והשמיים. מאי שיחקה עם הגלים וכשסיימה המשכנו.

אנו מתרחקות מן אזור העיירה כרמל. העדות היחידה לקיום חיים אנושים מסוימים בטווח הנסיעה הזה, הוא פזורות רנדומליות של תיבות דואר מידי כמה קילומטרים על הכביש. "זה אמיתי?" היא התגובה החוזרת על עצמה לאורך כל הטיול הזה. המשכנו לנסוע כשהשקיעה לימיננו עד שהגענו לסן סימיון. מפאת השעה לא עצרנו להליכות ממושכות מידי ובחרנו ללון בסן סימיון ולא באחת האכסניות הקסומות לצד הדרך באזור יער "לוס פאדרס" (יער האבות) הירוק והאגדי. את הלילה העברנו במוטל דרכים של נהגי משאיות. יאאי. היה אפילו דיינר-בית-מרקחת-תחנת דלק עם אלוויס מקומי. אנחנו ששפר עלינו מזלנו, הגענו בדיוק לערב הקריוקי השבועי שלו. והיי! זה לא הכל! במוטל הדרכים המפוקפק ומזמין לרצח הזה הייתה גם בריכה והחדר היה נקי.

בוקר טוב. צילום : מאי תדהר.

לאחר שאמרנו בוקר טוב לפילי הים הרובצים בנעימים כ-9 מייל צפונית לסן סימיון והם ענו בנהמה חיננית, המשכנו שוב דרומה לכיוון cambria. ספק עיירה, ספק תחנת דלק שמאוד הצליחה ומשכה תושבים להתגורר סביבה. העברנו שם כשעה בשיטוט בין גלריות שעוד היו סגורות בשעת בוקר מוקדמת שכזו, אך נראו כשוות כניסה. קנינו קצת צידה לדרך והמשכנו הלאה ודרומה.

חלפנו על פני הMorro Rock שהוא הר געש כבוי הממקומם כנקודת חן שיצאה מכלל שליטה, במפגש בין האוקיינוס ליבשה. החלטנו לנווט לכיוונו ולהתקרב אליו מעט. למעט חנות לבשר מיובש שמאוד הלהיבה את מאי במרכז הקניות שממול להר לא היה יותר מידי מה לראות בראות האפלולית של אותו הבוקר ואנו המשכנו בדרכנו. דווקא העצירות לצד הדרך במקומות רנדומליים הם שסיפקו לנו נוף מרגש יותר, עיירות דייגים בהן בתי עץ בשלל צבעים על המים, גלים גבוהים .. גולשי גלים גבוהים.

לאחר כשעה , האוקיינוס נפרד לשלום וההרים והעמקים החלו לסגור עלינו. יכולתי להתבלבל ולחשוב שהגעתי לעמק בית שאן, אילולא הרדיו היה מסרב להשמיע כל דבר שאינו קאנטרי פרי כליו של איזה אמן מקומי. חידוש מרענן לעומת הפסקול של "50 גוונים של אפור" והחדש של טיילור סוויפט שאנחנו שומעות מהרגע שנחתנו בקליפורניה.

יומיים שאני ומאי בדרכים, מדברות על מה שבנות מדברות. אוכלות מה שבנות אוכלות, שזה בערך כל מה שהיה בRITE AID (היה מבצע בסדר? ).גם אני חודלת מלעשות ליפסינג לרדיו ולהלחין חמשירים על סנאים, ספק אם ישודרו אי-פעם. באי-רדיו.

לאט לאט נשאר רק השקט, המילים גוועות למחשבות. הטבע הופך לתפאורה בסרט אילם והקאנטרי מתנגן בלחש כפסקול. כמה טוב ויפה ונעים פה בחוץ, והלוואי ויכולתי לחלוק את כל העולם הזה...עם כל העולם הזה.

ושם, בין הרים של צבע למוזיקה שאפילו השאזם לא מזהה , נולד לו הרעיון. לחלוק את החלום.

אז הנה אני, עם עט ומחברת אדומה. מגרדת מהזיכרון, מרעננת מהתמונות, רושמת ומושכת קווים שמבטלים את המשפט האחרון. מסדרת על הדף לפני שאני מקלידה.

על כביש 1 נולד הרעיון לבלוג הזה (האם הוא זכאי לנסיעות חינם בחוף המערבי אינני יודעת, הנושא ייבדק אל מול הרשויות).

אמא ואבא שלו, אל.איי וסן פרנסיסקו ראויים כל אחד מהם, לפוסט משל עצמם .

התחנה האחרונה שעליה ארצה להרחיב היא העיירה solovang הדנית והמקסימה אליה הגענו לאחר המלצה שקראנו באינטרנט. העיירה שוקקת חיים , מעוצבת בקפידה כעיירה אירופאית קטנה , עם תחנות רוח ומאפיות המעלות ריח של מאפים דנים מתוקים. בתי קפה וחנויות יין ואפילו חנות יצירה שמצאתי כמעט במקרה והפכה את הביקור בעיירה הזו לאפילו עוד יותר נפלא. קוראים לה knit fit והיא גם סדנת יצירה.על אף המרחק מעיר מרכזית גדולה, נמצא שם מבחר גדול של חומרי יצירה ייחודים במחירים ידידותיים ,והשירות ידידותי אף יותר.

The Knit Fit - Solovang

לו היה לי יותר זמן הייתי נשארת לפחות עוד לילה נוסף ומבקרת בעוד מספר אתרים , אבל בשביל זה אתן כאן. למי מכן שתעשה את הנסיעה הזו אני ממליצה לעצור במקומות שלפי הבנתי מהווים מוקדי עניין ששווה להשקיע בהם זמן : יער los padres ומבחר המסלולים והאטרקציות מאזור הכרמל ועד סן סימיון, טירת הרסט , העיירה מונטריי והאקווריום המושקע שבעיירה. השעה כבר שלוש של יום שבת והמשפחה האהובה שלא ראיתי שנים חיכתה לי בעיר המלאכים. המשכנו לנסוע לכיוון דרום.

טילור סוויפט חזרה להתנגן ולימדה אותנו איך לנענע את זה החוצה, ואני התחלתי לכתוב בראש את שיש לי לספר לכן על הטיול הזה. הגענו ללוס אנג'לס, העיר שמקרינה זוהר כמו מלאך, או כמו שד, עוד לא החלטתי .אבל זה כבר סיפור אחר .

עד הפעם הבאה ,

המון אהבה , אורי.

#טיול #אמריקה #sanfransisco #california #route1 #DIY #TRAVEL #PERSONAL